גזר דין בתיק פ"ל 509-07

הנאשם הואשם והורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, לפיו ביום 28/10/06 נהג בשכרות, כאשר סרב לבצע בדיקת דם. באותה העת היה נהג חדש שטרם מלאו לו 21 ולצידו לא ישב מלווה על אף שהסיע ברכבו 4 נוסעים, כמו כן נהג כאשר לא היה לרכב רישיון בתוקף.

השתלשלות ההליכים

בימים אלו מלאו לתיק 4 שנים של התנהלות, כאשר במהלכן הנאשם מבקש להעביר התיק לחדרה וחוזר בו מכוונתו להודות , לא מגיעה לדיונים ומוצאים צווי הבאה, כופר בעובדות ומבקש לנהל הוכחות אך ביום 30/11/10 הוא מתייצב עם בא כוחו שמצהיר כי לא ידע שהגיע לישיבת הוכחות ועל כן הוטלו על הנאשם הוצאות לדוגמא בגין בזבוז זמנו של בית המשפט ושל העדים שהגיעו, בסך 5,000 ש"ח, אשר אמורים היו להשתלם בתוך 30 ימים, אך לא שולמו עד היום בטענה כי חשב שמדובר בקנס מותנה.  ביום 9/2/11 בו אמורים היו ההוכחות להתקיים, הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירת שכרות אחת ולא שתיים, נהיגה ללא רשיון רכב תקף ונהיגה ללא מלווה בהיותו נהג חדש.  במועד זה הופנה הנאשם לתסקיר ומאז נדחה התיק בשנית, בהמלצת הממונה, על מנת לבחון כיצד הוא מבצע את עבודות השל"צ שהוטלו עליו בתיק פלילי משנת 2007.

ביום 27/11/11 התקבלה חוות דעת קצינת המבחן בה נכתב כי השל"צ הראשון שהוטל על הנאשם מבוצע לשביעות רצון הממונים עליו, אולם " עליו להתחיל לבצע צו של"צ בתיק נוסף מחודש אפריל 2012"   (על עבירה שביצע בשנת 2006 בענין תגרה והיזק לרכוש במזיד).

עוד מסתבר כי במהלך ניהול התיק שבפני ותיקים נוספים שנעברו בשנים 2005 ו-2006, נעברה עבירת שכרות נוספת בשנת 2008 עליה הורשע ורשיונו נפסל לשנתיים. היות שהנאשם טרם הודה והורשע בעבירות נשוא כתב אישום זה, הרי שהכרעת הדין המתייחסת לעבירת השכרות מ-2008 מהווה הרשעה ראשונה, מאידך העבירה שבפני אינה השניה, היות שמועד ביצועה היה שנתיים קודם לכן וכך "נהנה" הנאשם מהתייחסות לכל עבירת הנהיגה בשכרות  כאילו היא הראשונה.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה דרשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל של לפחות 12 חודשים, מאסר על תנאי משמעותי ופסילת רישיון ארוכה שלא תפחת מ-5 שנים, וקנס מרתיע. 

ב"כ המאשימה מבקש להתעלם מהמלצת שירות המבחן שהינה מקלה באופן "מחריד" כלשונו.

לעומתו, ב"כ הנאשם מפנה לתסקיר הראשון של שירות המבחן המתאר מצב של חסך נפשי קשה המלווה באלימות כלפיו ובאלימות נגדית שלו כלפי בני משפחתו ואחרים, חוסר ריכוז ואי הסתגלות במוסדות חינוך, אישפוז בהיותו נער במרכז לבריאות הנפש, ביצוע גניבות והתפרצויות, אולם כל אלו חלפו כלא היו בשלוש האחרונות האחרונות, כאשר הנאשם יוצא ממעגל העבריינות, לומד משפטים, מתחתן ועובד לפרנסתו.

ב"כ הנאשם מדגיש כי למעשה מדובר באדם שונה לחלוטין מזה  שהועמד לדין לפני כ-5 שנים. עוד מציג ב"כ הנאשם מכתב של דודו של הנאשם המתאר אף הוא את הדרך הארוכה שעבר הנאשם.

גזר הדין הראוי

בידוע הוא שמלאכת גזירת הדין היא מלאכה עדינה של איזונים, הנעשית תוך שקלול נסיבות הקולא והחומרא, אלו מול אלו, יחד עם  מטרות הענישה:

״ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכן כי לעתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל כסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה ״משוקללת״ - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת ״שקלול״ זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית, כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט.״(ע״פ 212/79 פלוני נ׳ מדינת ישראל,פ״ד לד(2) 421, בעמ' 435, 436).

אודה ולא אבוש, קשה היתה מלאכת גזר הדין במקרה זה והתלבטתי לא מעט, בעיקר ביחס לרכיב המאסר.  מחד, אכן חלפה תקופה ארוכה, מאז שנעברה העבירה, מאידך מדובר בעבירות חמורות הן של נהיגה בשכרות מהדרגה הגבוהה (כך יש לייחס לסרוב להיבדק) והן בהיותו נהג חדש אשר הסיע 4 נוסעים כשהוא שיכור, ללא מלווה וללא רישיון רכב בתוקף, כך שאפילו תקינות הרכב ולא רק מיומנות הנהג במצבו, מוטלים בספק. בנסיבות אלו נראה כי הנאשם וארבעת הנוסעים עמו צריכים להודות למשטרה שתפסה את הנאשם בטרם גרם לתאונת דרכים.

ביהמ"ש העליון חזר ועמד על החומרה הרבה שבעבירת נהיגה בשכרות ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה. כך, קבע כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל:

 "כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות (ראו למשל: רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2006); רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2008). כך למשל קבעתי ברע"פ 6418/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2007): 'נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה'". 

משך הזמן כעילה לאי גזירת עונש מאסר

משך הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום ועד היום נגרם אך ורק ע"י הנאשם ובאופן מכוון, כנ"ל לגבי הודאתו, כך שלא ניתן לומר לגביו כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט, או כי נגרם לו עינוי דין.   נהפוך הוא, המותב הקודם נקב במלים מאוד חריפות כנגד התנהלותו של הנאשם שסבר "שיוכל לשחק בבית המשפט כאוות נפשו...".